בחנויות שמוכרות מוצרי יוקרה הפריטים מוצגים כשהם נעולים לעיתים קרובות בתוך תיבות זכוכית או נמצאים על מדפים מוגבהים מאחורי דלפק המוכרים. הסיבה היא לא רק שמירה על הפריטים מפני גניבה. מסתבר שמרחק פיסי מעלה את הערך הנתפס של פריט יוקרתי.
אחד הטקסים הצרכניים המוכרים והנפוצים בעולם הוא פתיחת בקבוק שמפניה כדי לחגוג אירוע משמח. זו פעולה טקסית לגמרי: חליצת הפקק שמזנק בלחץ ומשמיע את הצליל המוכר, הכוסות המיוחדות, המשקה המבעבע שמקציף ועולה על גדות הכוס, השקת הכוסות – כל אלה הם טריגר מוכר של שמחה חגיגית.
המשמעות הסימבולית של השמפניה כל כך מושרשת בתרבות שלנו שיש אתלטים ונהגי מרוצים שלא שותים אלכוהול אבל עומדים על כך שיתיזו עליהם שמפניה. בעונה השניה של סדרת הטלוויזיה הפופולארית של נטפליקס “אמילי בפאריז” עולה הרעיון למצב את Champère, שמפניה שלא מצטיינת בטעמה, כ- “שמפניה לריסוס”.
אבל למה בעצם, אנחנו חוגגים עם שמפניה?
מסתבר שהיין המבעבע שכל כך מזוהה עם צרפת הומצא בכלל באנגליה במחצית השניה של המאה ה-16 אבל תהליך הייצור התייצב רק כמאה שנה אחר כך. המשקה החדש הפך לאטרקציה של האצולה בתוך זמן קצר.
בינתיים בצרפת, העיר Reims שבחבל הארץ Champagne-Ardenne בצפון מזרח המדינה היתה העיר שבה נהגו להכתיר מלכים מאז קלוביס הראשון ב- 496 לספירה. היין שנהוג היה למזוג בהכתרת המלכים הובא בדרך כלל מבורגונדי. אבל המלך לואי ה- 15 שהוכתר ב- 1715 היה חובב גדול של היין המבעבע ובהשראתו פרחה תעשיית השמפנייה בחבל Champagne. ב- 1728 הוא הוציא צו לפיו רק יינות מ- Champagne יכלו להיות משווקים בבקבוקי זכוכית. מאדם דה פומפדו, פילגשו ויועצתו הקרובה של המלך ערכה נשפים בהם השמפניה נשפכה כמים. בנשפים הללו השתתפה צמרת אצולת אירופה וכך השמפניה הפכה למשקה מבוקש בחוגי האצולה ובבתי המלוכה של אירופה.
המהפכה הצרפתית (1789) וביטול המלוכה לא פגעו בצריכת השמפניה. למעשה, היא הפכה לחלק מהטקסים החילוניים שהחליפו במידה רבה את הטקסים הדתיים. בתקופה זו ספינות חדשות הושקו ללא צורך בכומר בעזרת בקבוק שמפניה. ב- 1796 הנשיא האמריקני הראשון ג’ורג’ וושינגטון הגיש שמפניה בארוחות ממלכתיות כצעד של הצהרה שהשמפניה היא כבר לא רק לאצולה.
La Belle Époque, כלומר “העידן היפה”, זה השם שניתן בצרפת לתקופה החל מסוף מלחמת צרפת-פרוסיה (1871) ועד תחילת מלחמת העולם הראשונה (1914). הכינוי הזה נבחר כיוון בתקופה זו רמת החיים והביטחון של המעמדות הגבוהים והבינוניים השתפרו מאוד, והתקופה נתפסה על ידם כתור זהב בהשוואה להשפלות ולסכנות שחוו קודם לכן. בתקופה זו התקבע סופית מעמדה של השמפניה כמשקה החגיגות, בין השאר הודות ליקבים שעשו שימוש חכם בתוויות ובפרסום וקישרו בין השמפניה לבין מועדים שונים ראויים לציון החל בנישואין ולידות, עבור דרך תחילת השנה וכלה … בכל מסיבה ואירוע חגיגי.
וכל השאר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה.
